אחד הזכרונות הראשונים שלי מתקופת הגן הוא של אמא שלי ישנה צהרים ואני מציירת ליד המיטה שלה וחולמת בהקיץ.
ציור עבורי הוא כמו אויר לנשימה. הנשימה מתקיימת מבלי שמתכננים או חושבים עליה, אבל היא מחוייבת המציאות. כמוה, הציור נמצא שם בכל רגע בחיי. ישנם ימים בהם האויר מלא חמצן והציור עשיר, ממלא את הקנבס באופן טבעי וזורם. באחרים החמצן פוחת וגם מהציור יוצאים החיים.
בכל התבונות בילד שלי, בשולחן האוכל, בשביל בו אני רצה, אני רואה ציור, נפילה של אור, צבע נושק לצבע. גם בשבריר השנייה בו העפעף נסגר אין חושך, יש צבעים וצורות. וכמו יוגיסט שמקדיש זמן ותשומת לב לנשימה, כך אני נותנת זמן לציור להשתחרר ולמלא חללים.
נושאי הציור שלי משתנים על פי תקופות חיי. כשגרתי ליד הים התמלאתי ממנו וכל ציורי ועבודותי היו ים. כשנולדו ילדי הם היו מרכז הוויתי וכל ציורי היו הם. כשעברתי לגור בלב הטבע התמלאתי מהשהיה והציור בו. הציורים היו למדיטציה שלי, חיבור חד פעמי של נוכחות בזמן ובמקום. הפסלים שלי היו שדה משחק של מציאות עם דמיון וערבוב שלהם .
yael willner : Israeli artist, oil paintings, landscape, sculpture